המלחמה שפרצה בשבעה באוקטובר היא רגע של מפנה בסיפורה של הילדוּת הישראלית: המתקפה על בתים פרטיים וחדרי תינוקות; חטיפת ילדים ופרסום תמונותיהם ברחובות ישראל; גיוסם של הורים רבים לשירות מילואים; פינוי אלפי משפחות מבתיהן והרחקת ילדים ממסגרות החינוך שלהם ללא אופק חזרה. מאותו רגע, המרחב הביתי הישראלי הפך להיות מרחב מלחמה.
אל מול מציאות משברית זו, לתרבות וליצירה לילדים תפקיד חשוב במיוחד: תרבות מעניקה שפה ודימוי במרחב שבו אין מילים. ביכולתה של יצירה אמנותית להפוך משבר אישי להתמודדות משותפת, שמתוכה אפשר לבנות משמעות, קהילה ושייכות. אמנות ותרבות מציידות את הילדים בשפה סמלית ורגשית שמאפשרת להם, וגם למבוגרים, מרחב להתמודדות ואופק לדמיון.
ברגע זה אנו זקוקים ליוצרים וליוצרות, למובילות ולמובילי התרבות שלנו. אנו זקוקים למרחבים פוריים של תרבות לילדים, זקוקים ליצירות שלצד האיכות האמנותית גם נוגעות בשאלות הגדולות של החברה הישראלית. אנו זקוקים לשיח ער בין כלל פועלי התרבות לטובת ילדי ישראל, כדי לבנות מחדש את ההבטחה הישראלית לילדינו.