סיור לאורך קווי תפר במרחבי ירושלים. "גבול הוא דבר מאוד אינדיווידואלי" (צילום: סימנים הפקות)
יום הלימוד נערך מתוך האמונה שמנהיגות במפגש בין צדדים שונים היא מן הדברים הנדרשים ביותר בימים מורכבים אלו: יצירת חיבור בין מנהיגות מגוונת לטובת מענה על צורכי השעה, בדגש על סוגיית המנהיגות בקווי תפר ובמרחבי גבול.
חיבור לשטח ולמידה חווייתית הם מיסודות הלמידה במכון, ועיקר היום הוקדש לסיורים ברחבי ירושלים, בקבוצות מעורבות בין תוכניות – נשים חרדיות וקציני צה"ל, מובילות חינוך בלתי פורמלי ואקדמאים בכירים בתחום החינוך. "שוב ושוב אני מגלה שהמפגש האישי וההיכרות במקומות עצמם הם המפתח לפוגג את הזרות ואת הניכור", אמרה אחת העמיתות במהלך היום. "ואין כמו ירושלים".
מטרות היום העיקריות היו לעודד מפגש והיכרות בין עמיתי ועמיתות תוכניות המכון סביב סוגיות מעוררות מחלוקת, להתמודד עם שאלות חברתיות, תרבותיות ופוליטיות ועם תפקיד המנהיגות מולן, ולחבר בין העמיתים והעמיתות לבין זירות התפר ומרחבי הגבול בתחומי השפעתם. כל קבוצה נחשפה לסוגיה אחת ולמדה אותה במשותף דרך סיור במרחב מאתגר. "כל שיר, קול, סיפור, זווית ראייה מרחיבים את שדה הראייה", אמר עמית באחת התוכניות. "הם מייצרים דרכים וכיוונים נוספים לראות ולתפוס את המציאות".
ביום הלימוד השתתפו העמיתים והעמיתות מתוכניות מנדל למנהיגות בקהילה החרדית לנשים, בצה"ל, בחינוך הבלתי פורמלי (נוער), בתרבות יהודית ובאקדמיה (הכשרה להוראה).
מנהלת מכון מנדל, יעל הס. "לפוגג את הזרות והניכור" (צילום: סימנים הפקות)
תכנון הערים בירושלים מבקש בשנים האחרונות ליצור מרחבים משולבים של טבע ופנאי עבור החי והצומח המקומיים, וגם עבור בני האדם. את המפגש עם אותו טבע הובילה (בריצה קלה!) יעל גודמן, מייסדת ומנהלת המיזם "סיוריצה". הסיור, המשקף שטחים אורבניים המשולבים בטבע, עבר בשביל האופניים והריצה הירושלמי ודרך פארקים ושטחי טבע עירוניים. בין נשיפה לשאיפה התמקדו המשתתפים והמשתתפות במתח שבין פיתוח עירוני לשמירת הטבע, ועסקו בעיצוב גבולות הטבע בעיר ובהתרחשויות החברתיות, החינוכיות והפיזיות הנובעות מחצייה ומטשטוש גבולות אלו. "גבול הוא דבר מאוד אינדיווידואלי", אמרה אחת המשתתפות, "וזה גרם להבין שיש עוד גבולות, שלא בהכרח דומים לשלי, ואיך כל דמות רואה גבול בצורה אחרת".
חרדים וחרדיות הם כ-30% מאוכלוסיית ירושלים, ורוב בשכונות צפון־מערב העיר. בסיור בחברה החרדית בירושלים, בהובלת
ד"ר נגה בינג והרב מנחם בומבך מסגל המכון, בחנה הקבוצה את המתח בין שמרנות ובדלנות לבין פתיחות לחברה הישראלית לגווניה, בדגש על מאפייניה הייחודיים של הקהילה החרדית ואתגריה ותפקידי המנהיגות החרדית. לדברי אחד העמיתים, "למדתי על המשמעות של מנהיגות עצמית של אנשים בתפקידיהם ומשמעותה בשינוי המרחב והפיכתו לטוב ומיטיב יותר".
בסיור נוסף הכירו העמיתים את תוואי הרכבת הקלה, החולף במה שנדמה כמו קלילות בין חול לקודש, עתיק וחדש, רוחני ופוליטי, אישי ולאומי, חרדי וחילוני, פלסטיני וישראלי, מערב ומזרח. הסיור, בהובלת
ד"ר מריק שטרן, גיאוגרף עירוני-פוליטי החוקר ערים בסכסוך, סיפק הצצה אל המורכבות של העיר, המשתקפת בנקודות המגע שבין עולמות ירושלמיים מקבילים השזורות לאורך המסילה.
נעה טל-אל, עובדת סוציאלית קהילתית, הפגישה את קבוצת העמיתים עם התפר שבין הנורמטיבי והלא־נורמטיבי. מרכז העיר, על אף מרכזיותו לכאורה, מאכלס דווקא שוליים רבים – החל בבית הפתוח, הפועל עבור קהילת הלהט"ב, ודרך גן העצמאות וברכת ממילא, שנהפכו עם השנים למרחב התכנסות עבור בני נוער שלא השתלבו בזרם החברתי המרכזי. הסיור הסתיים בביקור בעמותת החוט המשולש, התומכת בבני ובנות נוער במצבי סיכון, וחשף את העמיתים והעמיתות לאופן שבו מספקים מענה לבני נוער ללא מסגרות וללא קורת גג.
מתחים וחיכוכים בין מגזרים שונים בירושלים כיכבו גם בספרות העברית החדשה, החל בראשיתה ועד היום. בסיור שהתמקד בכתבים מרכזיים וקנוניים בתחום בחנה
ד"ר רחל כורזים, אשת חינוך ותיקה המתמחה בלימודי ישראל ולימודי שואה, רבדים שונים בספרות הירושלמית, הנפרשים לאורך קווי תפר עדתיים, דתיים ולאומיים.
משתתפי ומשתתפות הסיור נעו בין מוקדי ממסד לשוליים גאוגרפים וחברתיים, תוך עיון בשירתם של
רוני סומק,
ארז ביטון,
יהושע סובול ואמיל חביבי. בלב ירושלים אמנם יש חומה, אבל את אחת הסוגיות הקריטיות ביותר מקיפה דווקא גדר. אי-אפשר להכיר את ירושלים בלי להתייחס לסוגיה הלאומית, ובראשה גדר הביטחון. הגדר, האמורה לשמש חיץ בין שטחי הרשות הפלסטינית לשטח הריבוני של מדינת ישראל, מעלה יותר שאלות מתשובות: האם הוצאת שכונות אלו מחוץ לגדר היא אמירה על עתיד ריבוני של האזור? מה לגבי מעמד התושבות של תושבי השכונות שנשארו "בחוץ"? וכיצד היא משפיעה על מרקם החיים במרחב?
עזרא קורמן, איש חינוך ומורה דרך מוסמך, הוביל את העמיתים בסיור שהתמקד בבירור שאלות סבוכות אלה, ועבר דרך תל אל פול ועטרות, המשיך בתצפית על א־ראם והסתיים בפסגת זאב, בתצפית על מחנה הפליטים שועפט.