מהם האתגרים העומדים כיום בפני החינוך היהודי בישראל? מהן נקודת החוזק ונקודת החולשה המשמעותיות ביותר שלו, והאם יש גם מגמות המעוררות תקווה? שאלות אלו עמדו במוקד בימת מנדל בנושא "בית, קהילה, מדינה: מה מקומו של חינוך יהודי?" שנערכה בסוף חודש דצמבר במכון מנדל למנהיגות.
"המונח 'חינוך יהודי' נשמע זר ואף מעצבן לאוזן הישראלית, יותר זר ומעצבן מאשר מונחים כמו 'חינוך דמוקרטי', 'חינוך דתי' או 'חינוך ציוני'... למה הביטוי Jewish education נשמע כה מובן מאליו ואף טריוויאלי ליהודים בתפוצות, ואילו הביטוי 'חינוך יהודי' נשמע כל כך צורם ומביך לאוזן הישראלית? (לינק למשאל הרחוב) שאל ד"ר אלי גוטליב, מנהל מכון מנדל למנהיגות וסגן נשיא קרן מנדל-ישראל. "שאיפת המכון היא שהעיסוק בחינוך יהודי לא יהיה איזוטרי, אלא נחלת הכלל, שמקומו יהיה בכל מקום שבו יש אנשים שעובדת היותם יהודים משמעותית בעיניהם", אמר.
"האתגר המרכזי, בתור מי שהוא חלק מתנועת התחדשות יהודית, הוא לעבור משיח של חידוש הקשר בין העם היהודי ובין המסורת שלו, לשיח אודות התחדשות היהדות בתוך החברה הישראלית", אמר הרב ד"ר דניאל הרטמן, נשיא מכון שלום הרטמן. "הקשר אכן חודש, אך כעת נשאלת השאלה למה אנחנו מחנכים? מה מהות הזהות היהודית הזאת? האם היהדות תהיה כוח של טוב בחברה הישראלית, או כוח משחית? האם היהדות תהיה בת ברית של לאומנות, שנאת זרים, גזענות, או שהשיח היהודי יהיה שיח מרומם לתפיסה אחרת של החברה?" לדבריו, נקודת החוזק של החינוך היהודי בישראל כיום – האפשרות לעסוק בחינוך יהודי בתוך המסגרות הממלכתיות – היא גם נקודת החולשה שלו, משום שהוא נתון ללחצים פוליטיים: "כל אחד רוצה שהחינוך ליהדות יקדם את המטרות הפוליטיות שלו".
עמדה שונה בתכלית הביע ד"ר רם פרומן, יו"ר הפורום החילוני – ארגון הפועל למען הקמת זרם חינוך ממלכתי חילוני. "תהליך ההדתה בישראל פוגש חברה חילונית הנמצאת במשבר ערכי מתמשך... ומסרבת להכיר בהפיכתה מרוב הגמוני למיעוט נטול כוח פוליטי", אמר. "מערכת החינוך היא הזירה המרכזית של תהליך ההדתה בחברה הישראלית, והיא פרוצה לכל הגחמות של שרי החינוך, שברובם היו, ויהיו, דתיים, לאומנים, או דתיים ולאומנים כאחד". לשאלת מקומו של החינוך היהודי בזרם החינוך הממלכתי החילוני שהוא פועל להקמתו, השיב פרומן: "כל מי שעוסק בהקניית יהדות לחילונים, שתורם להגברת השיח הזה, הוא שחקן בתהליך ההדתה, ולא משנה כמה ראויים ערכיו... מה שמטריד אותי הוא לא מה יהיה הצביון של החינוך היהודי, אלא איך נפטרים ממנו".
את ההתחדשות היהודית בתפיסתה החילונית ייצגה ד"ר רות קלדרון, חברת כנסת לשעבר ממפלגת "יש עתיד", וחוקרת תלמוד ואגדה. "האתגר הגדול ביותר הוא איך מייצרים אצל אנשים צעירים משמעות וגבולות של זהות ברורה כאשר לא משתמשים בכלים של הלכה... ההתחדשות היהודית מזמינה את הרוב החילוני בארץ לקחת ברצינות את הממד היהודי של הזהות שלו, גם כתרבות וגם כשייכות לאומית... לא הייתי רוצה שייווצרו מסלולי חינוך מנוכרים אחד לשני. טוב לנו ללמוד בזרם ממלכתי אחד, ללמד את הילדים את המיומנות של מחלוקת, את הכבוד לדעה אחרת", אמרה.
על אתגרי החינוך היהודי בקהילה החרדית דיבר הרב בצלאל כהן, מחנך חרדי-ישראלי. "אנחנו כל הזמן מדברים על שפה עדכנית ורלוונטית, וזו בעיה להביא טקסטים בני אלפי שנים... כיצד מחנכים כאשר הילדים חשופים לאורחות חיים אחרות? למערכת החינוך החרדית אין נכונות ויכולת להתמודד עם שאלותיהם של מי שאינם הולכים בתלם".
לאחר הדיון בפאנל נערכו מושבים מקבילים, בהנחיית אנשי סגל מכון מנדל למנהיגות. המושב והגדת לבניך ולבנותיך בהנחיית יעל בר-לב עסק בשאלות הנוגעות להעברה בין-דורית במשפחה. המושב מהו התוכן היהודי של מדינת ישראל? בהנחיית במבי שלג עסוק בליבון סוגיית התוכן הייחודי של מדינת ישראל כמדינה יהודית. האתגר והפוטנציאל שבמפגשים בין מסורות בישראל נדונו במושב שהנחה ד"ר יהודה בן דור, ואילו הרב מישאל ציון ונעמי פרל הנחו את המושב פְּנִים אל פְּנִים, שעסק בשיח פנימי של קהילות בישראל של שנת 2015.
בימת מנדל היא זירה שמטרתה להעשיר את השיח בקהילת מנדל ובציבור הרחב ולהעמיקו באמצעות מפגשים עם מיטב החוקרים והוגי הדעות, מעצבי המדיניות ואנשי השטח. הבימות עוסקות בנושאי יסוד שהשלכותיהם על החיים בישראל ועל דמות החברה בה כבדות משקל: חינוך וקהילה, כלכלה וחברה, צבא ומדינה.
