--%>

חדשות ואירועים

מה הופך מחקר לרלוונטי?

איך הופכים את המחקר האקדמי לרלוונטי יותר? איך מגשרים על הפער שבין האקדמיה לשדה? בשאלות אלו עסקה בימת מנדל אנשי חינוך בתווך שבין האקדמיה לשדה

בימת מנדל אנשי חינוך בתווך שבין האקדמיה לשדה דנה בשאלה כיצד להפוך את המחקר האקדמי לרלוונטי יותר עבור אנשי השטח ומהן הדרכים הטובות ביותר לגשר על הפער שבין האקדמיה לשדה. לסוגיות אתו התייחסו ארבעה חברי פאנל העוסקים בה בעבודתם היומיומית.

"מנקודת המבט של קובעי המדיניות, המחקר רלוונטי כשהוא משפיע על המעשה. אם במחקר אין תשובות לעכשיו, הוא לא רלוונטי. קובעי המדיניות פותרים משברים ונתונים ללחצים, ועניינם הוא האם אפשר ליישם את המחקר או לא", אמר ד"ר שמשון שושני, מנכ"ל משרד החינוך לשעבר. לדבריו, "אין מחקרים בלי מערכת ערכים של חוקר, בלי אידיאולוגיה של חוקר... ב-20 השנים הראשונות של מדינת ישראל היה בדרך כלל קונצנסוס על האידיאולוגיה, ואילו ב-30 השנים האחרונות אין קונצנסוס". לקריאת סיכום דבריו - לחצו כאן.

לדעת אור קשתי, עיתונאי ופרשן לענייני חינוך וחברה בעיתון הארץ, "מחקר רלוונטי עוסק בבעיות המטרידות את כולם... אך לא באופן ש'מחבק' את המציאות, אלא באופן המשנה אותה". קשתי התייחס גם לטיב הקשרים בין הממסד ובין האקדמיה: "החיבור, הזהות המסוכנת מדי בין חוקרי חינוך לבין משרד החינוך, לא העמידה יורשים לדורות החוקרים הביקורתיים יותר. כאשר משרד החינוך מזמין מחקרים, עד כמה חוקר כזה יאמר 'ייקוב הדין את ההר'?... השליטה של משרד החינוך בהזמנת החוקרים היא מכשיר מעולה מאין כמוהו להשתקתם". 

ד"ר שירלי אברמי, מנהלת מרכז המידע והמחקר של הכנסת, טוענת שהתרגום הוא שהופך מידע לרלוונטי – תרגום של שפת המחקר לשפת מקבלי ההחלטות. "אם באקדמיה רוצים לכתוב מחקר רלוונטי, על החוקרים להבין את צורכי הלקוח... תהליך כתיבת מחקר במרכז המידע והמחקר בכנסת הוא תהליך שיתופי, שיש בו גם שלב של תיאום ציפיות". לקריאת סיכום דבריה -לחצו כאן.

פרופ' יהודה בר-שלום ראש בית הספר לחינוך וחברה בקריה האקדמית אונו בחר להדגיש את נושא הרגש. "הרגש מפעיל אותנו הרבה יותר מהרציונל. צריך לדעת איך לספר את ה'סיפור' של המחקר. גם אם לחוקר יש תשוקה גדולה לנושא המחקר, אם הוא לא יידע לספר את הסיפור שלו, שום דבר לא יעזור. צריך לזקק את הסיפור האחד, האינדיבידואלי, ודרכו את הסיפור הגדול יותר". לקריאת סיכום דבריו - לחצו כאן.

לאחר הדיון בפאנל נערכו מושבים מקבילים, בהנחיית בוגרי תכנית מנדל לדוקטורנטים מצטיינים בחינוך ובית ספר מנדל למנהיגות חינוכית. במושבים המקבילים דנו המשתתפים ברלוונטיות של ממצאי מחקרים ובאופן שבו הם באים לידי ביטוי במגוון של סוגיות חינוכית: במדיניות החינוכית-הטכנולוגית בישראל, ביחס לזר והוראת מקצוע היהדות בבתי הספר בארץ, בסוגיות של אתניות ומעמד בבתי הספר, במיפוי ובאפיון קולות של תלמידים בדיונים כיתתיים, ברכישת קריאה לבוגרים עם דיסלקסיה, ובמידת ההשפעה של המחקר על עיצוב מדיניות ופרקטיקה בשדה בכלל. 

"אולי השאלה אינה מה הופך מחקר לרלוונטי, אלא מה הופך חוקר לרלוונטי. משהו בחוקר עצמו, בהכשרה שלו, במכוונות הערכית שלו, באופן שבו הוא ניגש למציאות. חשוב להתחיל לחשוב על מיהו החוקר הרלוונטי. מיהו אותו חוקר שבאמת יכול לחשוב על המשמעות של המעשים שלו? על מטרות המחקר שלו?" אמר ד"ר אימן אגבאריה, ראש תחום מחקר בחינוך במכון מנדל למנהיגות בדברי הסיכום שלו. "זו סוגיה הקשורה לחופש אקדמי, וכמובן גם סוגיה פוליטית. עד כמה המוסדות האקדמיים מאפשרים לחוקרים לממש את אותו חופש אקדמי". 

ד"ר אלי גוטליב מנהל מכון מנדל למנהיגות וסגן נשיא קרן מנדל-ישראל, התייחס לסוגות שונות של מחקרים. "צריך לדעת באיזו סוגה אתה כותב", אמר. "הדבר שיכול לקדם את הרלוונטיות של מחקר הוא לחשוב מבעוד מועד איזו מן הז'אנרים האלה הכי ישפיע, ואיזה מהם יהיה שימושי עבור מי שצריכים לעשות בו שימוש".

בימת מנדל היא זירה שמטרתה להעשיר את השיח בקהילת מנדל ובציבור הרחב ולהעמיקו באמצעות מפגשים עם מיטב החוקרים והוגי הדעות, מעצבי המדיניות ואנשי השטח. הבימות עוסקות בנושאי יסוד שהשלכותיהם על החיים בישראל ועל דמות החברה בה כבדות משקל: חינוך וקהילה, כלכלה וחברה, צבא ומדינה.​