מסמך "100 ימים" הוצג בבימת מנדל

במסגרת תרגיל לימודי שנערך בבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית בחודשים נובמבר-דצמבר 2012 חיברו עמיתי מחזור כ' של בית הספר את "מסמך 100 ימים בחינוך" – מסמך ובו המלצות לשר החינוך החדש, שייכנס לתפקידו לאחר הבחירות. ההמלצות עוסקות בשמונה נושאים: תפקיד המפקח, מבחני המיצ"ב, תקצוב דיפרנציאלי, פיתוח מקצועי למורים, החינוך החרדי, החינוך במגזר הערבי, פדגוגיה חדשנית והמרחב הבית-ספרי.

את המסמך אפשר להוריד כאן.​

לסיכום התרגיל נערך במכון מנד​ל למנהיגות ב-31.12 אירוע במסגרת סדרת המפגשים "בימת מנדל". עמיתי מחזור כ' הציגו לפני האורחים והמוז​מנים את המ​סמך שחיברו, וליוו אותו בשלושה סרטוני אנימציה קצרים שהציגו שלוש מההמלצות, וכן בחוויות מניסיונם האישי בתור מחנכים.​​

אפשר לצפות בסרטונים כאן:​

בין המציגים היה אבי אור, שסיפר על חוויותיו כמנהל בית ספר ברנקו-וויס בבית שמש:

לאחר הצגת המסמך נערך רב-שיח ובו הגיבו שלושה דוברים על ההמלצות המפורטות בו: שלומית עמיחי, יו"ר "חותם" (תכנית הרותמת להוראה צעירים איכותיים בוגרי אוניברסיטאות) ומנכ"לית משרד החינוך לשעבר; פרופ' יצחק גל-נור, נציב שירות המדינה לשעבר ועמית מחקר בכיר במכון ון ליר; ופרופ' משה הלברטל, פרופסור למחש​בת ישראל ולפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר סגל מכון מנדל למנהיגות.

שלושת המגיבים ציינו את עומק המחשבה ואת שיקול הדעת המשתקפים מן ההמלצות. לדברי שלומית עמיחי, מן הראוי היה לעגן את ההמלצות בגורם מאחד כלשהו, בביטוי של חזון, למשל דמות הבוגר ודמות המורה האידאליים שעל מערכת החינוך להצמיח. אשר למבחני המיצ"ב, עמיחי מטילה ספק בעצם נחיצותם. היא הביעה תמיכה בהמלצה להעניק יתר אוטונומיה למורים ולמנהלים, ואמרה שלדעתה יש להפחית עד למינימום את הרגולציה והפיקוח על בתי הספר, כדי שכל אחד מהם יוכל לבחור בעצמו את מקורות ההשראה שלו.

פרופ' יצחק גל-נור הביע את הערכתו הרבה לעמיתים על הניסיון לגבש המלצות כה מקיפות בזמן קצר כל כך. עם זאת, לדבריו, במאה ימים קשה מאוד ליצור שינויים אמיתיים. גל-נור תמך אף הוא בהמלצה להעניק יתר אוטונומיה למנהלים ולמורים, ואף טען שיש לבטל כליל את תפקיד המפקח ולקרב את בתי הספר לדגם של "ניהול שטוח" – ביטול, עד כמה שאפשר, של דרגי הביניים. לדעתו, את ההמלצות היה אפשר לנסח באופן יומרני עוד יותר וזהיר פחות מכפי שנוסחו.

פרופ' משה הלברטל בחר להתייחס להמלצה בדבר חיזוק מהלכי הרגולציה המשתפת במגזר החרדי, והחמיא למחבריה על שזיהו את שעת הרצון – נכונותה של המדינה להפסיק להתעלם ממערכת החינוך החרדית, ונכונותה של מערכת זו להיקלט במערכת החינוך הממוסדת. הלברטל ציין גם את ההמלצה להכיל את התקצוב הדיפרנציאלי על כל מערכת החינוך ולא רק על בתי הספר היסודיים, כפי שהמצב כיום. עם זאת, לדעת הלברטל ישנן שתי סוגיות שההמלצות לא נותנות עליהן מענה: האחת, שבמערכת החינוך, שתפקידה בין השאר לייצר אפשרויות למוביליות, בפועל הפערים משוכפלים, והאחרת, בעניין ההשכלה הגבו​הה – הרושם הקיים בקרב המרצים באוניברסיטאות הוא שתלמידי התיכונים אינם מגיעים מוכנים לאוניברסיטאות, ושהערך המוסף של החברה הישראלית – המצוינות האקדמית – מתעמעם והולך.

לסיום נשאלו המגיבים איזו מן ההמלצות היא החשובה ביותר בעיניהם. בעניין זה שררה תמימות דעים מפתיעה. שלושתם הסכימו שההמלצה החשובה ביותר היא זו הנוגעת לפיתוח מקצועי למורים. פרופ' הלברטל: "איכות המערכת היא האיכות האנושית, ולכן השאלה המרכזית היא כיצד להביא למקצוע את הכוחות הטובים ביותר". גב' עמיחי: "דרושה איכות בזירת הלמידה ואיכות בזירת ההוראה. יש להדגיש את האמון במורה". גל-נור: "אל לנו לדבר על הישראלי החדש כלוחם, אלא כמורה. צריך להעמיד את המורה בראש מעיינינו. יש במערכת החינוך תהליך של מסחור, וצריך לומר לשר שתוצר החינוך אינו תוצר רגיל. תוצר החינוך הולך לאיבוד בין המיצ"בים".