הבימה עסקה בקהילות משימה ממגזרים ומסוגות שונים, הפורחות בישראל בעשורים האחרונים. תחילתן בתנועות הנוער ובתנועות הקיבוציות החילוניות והדתיות, ומהן התפתחו קבוצות מחנכים שיתופיות וגרעינים תורניים. קהילות המשימה כיום כוללות זרמים נוספים: גרעיני בני מקום דרוזים, קהילות יוצאי אתיופיה וקווקז, קהילות חילוניות, קהילות של יוצאים בשאלה ועוד.
אדם לטרולו, יו"ר מועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות, סיפר על שיתוף הפעולה בין הארגונים השונים החברים במועצה ועל הברית ביניהם, למרות ההבדלים הרבים. "משימה היא בעצם אורח חיים, שכל מה שעושים, או רוב מה שעושים, הוא בתוך קונטקסט של איך הדבר הזה מאפיין חברה חדשה או חברה לפי התפיסה שמנסים ליצור", אמר.
"המשותף לכל קהילות המשימה, לצד ההבדלים העצומים ביניהן, הוא הרצון להתמסר לתיקון חברתי, תוך התבססות על שלושה עיקרים: הראשון הוא החיים בפריפריה, ההבנה שתיקון חברתי לא נעשה באמצעות התערבות מקצועית אלא דרך הוויית חיים שוטפת, דרך קשר אנושי. השני הוא העיקר הקהילתי – ההבנה ששינוי עושים יחד. העיקר השלישי הוא המשימתי – המשימתיות היא לא פעולה חד-פעמית, אלא פרויקט חיים", אמר
ד"ר ניר מיכאלי, חבר סגל אורח במכון מנדל למנהיגות, שגם יזם והוביל את הבימה.
בחלקו השני של המפגש, שנערך ב-12 במרס, התחלקו הנוכחים לקבוצות דיון, ובהן סיפרו נציגי המועצה על הארגונים החברים בה והשיבו על שאלות. הדיונים בקבוצות עסקו בשאלות עומק: מידת האמון והחשדנות שהם חווים מצד תושבי המקום? מה מייחד קהילה משימתית מקהילות אחרות? מה בין הצורך להתייחד ולהתבדל ובין הרצון להתערות ולהשפיע?
