"ציפור אינה שרה משום שהיא יודעת את התשובה אלא משום שיש לה שיר", ציטטה
דפני ליף את המשוררת האמריקנית מאיה אנג'לו, במסגרת בימת מנדל בנושא יצירת שינוי – מרעיון למעשה פוליטי, שנערכה במכון מנדל למנהיגות ב-9 בינואר.
"התחנכתי על בוז לפוליטיקה ולפוליטיקאים, אבל בלי הדמוקרטיה, איך היינו יכולים לשנות דברים? אם אנחנו לא נהיה שם כשמקבלים החלטות, מי יהיה?" אמרה
רות קלדרון, ח"כ לשעבר וחברת סגל המכון, שגם הנחתה את המפגש. "המפגש הערב עוסק בשאלה איך יוצאים החוצה מכאן ועושים משהו שבאמת משנה מציאות".
במפגש השתתפו ח"כ לשעבר
יהודה הראל, מייסד מפלגת "הדרך השלישית", יוזם ומחוקק חוק הגולן, חבר קיבוץ מרום גולן שספרו "להפריט", מנתח את הסיבות לכישלונן של האידאולוגיות הגדולות במאה ה-20 בכלל ושל החלום הקיבוצי בפרט;
פנינה תמנו-שטה, ח"כ לשעבר מטעם מפלגת "יש עתיד", עורכת-דין ופעילה חברתית, מיוזמי התכנית הלאומית לשילוב מיטבי של יוצאי אתיופיה; ודפני ליף מיוזמי מחאת האוהלים ב-2011 וממנהיגיה.
במושבים המקבילים שנערכו בחלקו הראשון של המפגש סיפר כל אחד מהמשתתפים על פעילותו הציבורית. חלקו השני של המפגש נערך במליאה וכלל רב-שיח שבו השיבו על שאלות הנוכחים. בין השאר נשאלו המשתתפים מה מניע אדם לקום ולעשות מעשה, מה מקומו של האגו במנהיגות ציבורית ופוליטית ומה חשיבותה של תכנית פעולה ביישום של מעשה פוליטי.
ליף: "הבעיה היא שהרבה פעמים אנחנו מנסים לפתור בעיה במקום ללכת עם חזון. אם הלב ריק, אין משמעות למה שיש בתוך הראש... איך מחליטים לעשות מעשה שמשנה את המציאות? זה קורה כשאזור הנוחות שלך נעלם, ונוצר מצב שאתה לא יכול לחיות בו יותר. שינוי לא עושים מתוך פתרון של בעיה, אלא מתוך תשוקה ותסכול".
תמנו-שטה: "יש רגעים, וכך זה גם על-פי ההלכה, שבהם מנהיגות צריכה לעמוד, ובהם ויתור נחשב סוג של הפרת מצווה. צריך לעמוד ולהשמיע את הקול, ולא להיות צנוע. יש רגעים שבהם הצניעות הופכת להיות הבעיה עצמה".
הראל: "בכל הדברים שבהם הצלחתי, תכנית הפעולה נוצרה תוך כדי התקדמות... אני נגד תכנון במאקרו. במיקרו אפשר לתכנן, אבל במאקרו אי-אפשר לצפות את העתיד. אסור להשתעבד לתכנית... תכנית פעולה היא איום יותר מאשר תועלת".
